שיקולי ענישה בהליך הפלילי

לעיתים קרובות בתי המשפט בארץ מקבלים ביקורת קשה ביחס למדיניות הענישה בה הם נוקטים כלפי עבריינים. מרבית האוכלסיה אינה מבינה מדוע שופטים מלומדים שתפקידם הוא עשיית צדק, גוזרים עונשים מקלים מקום בו היה עליהם לנהוג ביד קשה עם נאשמים בעבירות חמורות. ישנם מספר שיקולים אותם שופט לוקח בחשבון כאשר הוא גוזר עונש על נאשם, אשר באים לאזן בין כלל האינטרסים הקיימים. הציבור הרחב כלל לא מודע לחלק מן השיקולים הללו ומכאן, נובע הפער בין מה שהציבור היה רוצה שיקרה לבין מה שקורה בפועל בבתי המשפט. המאמר הבא מפרט את אותם שיקולי ענישה.

מטרות הענישה

על מנת להבין היטב את שיקולי הענישה יש לבחון תחילה את מטרותיה. לאחר הבנה של מטרות הענישה נוכל לבחון אילו שיקולים בית המשפט שוקל בהתאם לאותם מטרות.

גמול  גמול משמעו התאמת העונש למעשה העבירה ללא קשר לתוצאותיה והוא שיקול מרכזי בגזירת העונש. תחושת הצדק מקימה חובה חברתית להעניש את העבריין על מנת להשיב את האיזון שהופר בעקבות הפגיעה. לענישה שמטרתה היא גמול, יש עיקרון מרכזי מנחה הנקרא "עקרון ההלימה", שאודותיו נפרט בהמשך. יש להבדיל בין גמול לנקמה שכן, נקמה היא אקט ריגשי של שחרור יצרי הפרט לעומת הגמול שהינו אקט מחושב יותר הנעשה על ידי המדינה.

מניעה   הכוונה היא מניעת הישנות ביצוע עבירות פליליות בעתיד. כליאת העבריין והרחקתו מהחברה הוא האמצעי הנהוג להשגת מטרה זו כלמעשה, כליאתו מונעת ממנו להפר נורמות חברתיות. שלילת רישיון נהיגה היא דוגמא נוספת למניעת עבריין תנועה מלבצע עבירות תנועה נוספות.

הרתעה/תועלתנות  מטרה זו מדגישה את יצירת ההרתעה. הגישה התועלתנית למעשה גורסת, כי תפיסת הגמול היא שגויה וכי למדינה לא צריכה להיות יד בערכי מוסר אלא עליה לחנך את הציבור באופן תועלתני שתוצאתו תהיה הרתעה חזקה שתמנע גרימת נזק לחברה.

שיקום  בתקופה מסוימת השיקום היה שיקול מרכזי ונכבד יותר בעת גזירת העונש אך עקב התגברות הפשיעה בחברה, שיקול זה הפך להיות פחות ופחות חשוב בעוד ששיקול ההגנה על החברה תפס את מקומו. יש המאמינים כי כחברה, עלינו לשקם את אלו המצויים במקום לא טוב בחייהם על מנת להוביל רווחה כללית בחברה. לשם כך, ישנם כמה גופים אשר מראיינים נאשמים ובוחנים את התאמתם לתכניות שיקום שונות. למשל, שירות המבחן – תפקידו לגבש המלצה להתאמת העבריין לתכנית טיפולית-שיקומית ולצורך כך, הוא מכין תסקיר לעניין העונש בו הוא ממליץ לבית המשפט על ענישה מסוימת שתטיב עם הנאשם ועם כלל החברה. יהיו פעמים בהם שירות המבחן ימנע מלבוא בהמלצה טיפולית אם נכח כי העבריין אינו משתף פעולה.

תיקון 113 לחוק עונשין

מלאכת גזירת הדין המוטלת על בית המשפט הינה מורכבת וקשה. תיקון 113 לחוק העונשין, הידוע גם בשם "חוק הבניית שיקול הדעת בענישה", מטיל חובה על השופטים לפרט בגזר הדין את השיקולים בהם בחרו בעת גזירת העונש על הנאשם. בנוסף, חוק זה מצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט באופן שבו הוא מפרט את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת גזירת העונש. תיקון 113 קובע כי "עקרון ההלימה" הוא העיקרון המנחה את הענישה בישראל כלומר, העונש אשר נגזר על הנאשם צריך להיות הולם את נסיבות ביצוע העבירה.

שיקולי ענישה

לאחר שבחנו והבנו את מטרות הענישה, נבין כעת את השיקולים ששוקל בית המשפט בעת גזירת העונש וכיצד הם מתיישבים עם מטרות הענישה. בבואו לגזור את דינו של הנאשם, בית המשפט ישקול שיקולים כלליים ושיקולים אינדיבידואלים. בין אותם שיקולים, יהיו שיקולים לקולה ושיקולים לחומרה תוך איזון בין האינטרס שבהגנה על שלום הציבור לבין האינטרס שלא לפגוע בנאשם ובבני משפחתו.

שיקולים לחומרה:

עברו הפלילי של הנאשם – בית המשפט נחשף לראשונה לעברו הפלילי של הנאשם רק בעת שלב הטיעונים לעונש. נאשם אשר נושא לחובתו עבר פלילי כבד יקבל עונש חמור יותר מנאשם ללא עבר פלילי שזוהי העבירה הראשונה שביצע בחייו.

חומרת העבירה – עוצמת הפגיעה בערכים מסוימים החשובים לנו כחברה היא זו שקובעת למעשה את חומרת העבירה. לדוגמא, גניבת פריט זול היא עבירה חמורה פחות מעבירת אלימות. ככל שהעבירה שביצע הנאשם חמורה יותר, בית המשפט יחמיר עם עונשו.

נפיצות העבירה  – עבירות הנחשבות למכת מדינה כמו גניבת רכבים, עבירת פגע וברח או אלימות במשפחה מעלות את הרצון להחמיר את העונש בגינן, במטרה להעביר מסר לציבור ולהילחם בכוח נגד תופעות אלו.

מידת הפגיעה בקורבן –  פגיעה בגופו או בנפשו של קורבן העבירה היא נסיבה להחמרה בעונשו של הנאשם.

הגנה על שלום הציבור ובטחונו – נאשם הנחשב מסוכן לציבור, בית המשפט ייטה להרחיק אותו מהחברה לתקופה ארוכה. שיקול זה מצטרף לשיקולי התגמול וההרתעה שכפי שהוזכר, מהווים את מטרות הענישה הכלליות ומכאן, חשיבותם.

שיקולים לקולה:

העדר עבר פלילי – היא נסיבה המצדיקה הקלה בעונש ובדרך כלל במקרה כזה, בית המשפט יעדיף ענישה שיקומית.

הודייה בעבירה, לקיחת אחריות וחרטה – במידה והנאשם הודה באשמה וחסך זמן שיפוטי יקר לבית המשפט ולמעשה, קידם בכך את היעילות שהיא ערך מרכזי וחשוב לבתי המשפט, הדבר ייחשב לשיקול מקל. כמו כן, הבעת חרטה המעידה על הפנמה והבנה ערכית של הפסול במעשיו, ייזקף לזכותו של הנאשם.

נסיבות אישיות/משפחתיות – פעמים רבות בית המשפט ייטה להתחשב בנאשמים בעלי נסיבות אישיות או משפחתיות מיוחדות וחריגות. למשל, מצב סוציו-אקונומי קשה, בני משפחה הנסמכים על הנאשם מבחינה כלכלית, מצב בריאותי או נפשי קשה ונסיבות חיים קשות.

אפשרות לשיקום הנאשם – כפי שהוזכר, שיקום נאשמים הוא חלק ממטרות הענישה וכאשר נאשם נמצא מתאים לתכנית שיקומית בהתאם להמלצת שירות המבחן, בית המשפט ייטה להטיל עליו ענישה שתתאים להמלצות מתוך מטרה לשקמו ולהטיב עם החברה כולה.

לסיכום

הענישה בהליך הפלילי היא כלי שנועד להכוונת התנהגותם של האזרחים ושמירה על שלמות גופם ורכושם. הענישה נועדה להגן על האינטרסים החשובים ביותר לנו כחברה. ענישה עלולה לפגוע בזכויות אדם בסיסיות כמו הזכות לחירות וחופש התנועה על ידי כליאה של אנשים אך יחד עם זאת, היא גם עשויה לשקם את אלו הנמצאים בתחתית הסולם החברתי ולהפוך אותם לאנשים נורמטיבים המביאים תועלת לחברה. מלאכת גזירת הדין קשה ומורכבת ועל כן, במידה ואדם מסתבך בפלילים, עליו לפנות לעורך דין פלילי מנוסה אשר ייצג אותו באופן מקצועי.

להתייעצות נוספת ניתן לפנות ללא התחייבות לעו"ד בנימין בן נתן.

עקבו אחרינו בפייסבוק

פוסטים אחרונים באתר