שימוש בנשק חם – עבירות בנשק חם במשפט הפלילי

עבירות בנשק חם הפכו להיות בשנים האחרונות מכת מדינה של ממש. רשויות האכיפה נאבקות ביתר שאת נגד עבירות אלו במטרה למגר את התופעה ולאפשר לאזרחי המדינה לחיות בשלום ובביטחון. במאמר הבא אנו נסביר מהן עבירות בנשק חם, מהי מדיניות הענישה בגינן ומה הפרמטרים הנלקחים בחשבון בגזירת העונש בגין עבירות אלו.

מהו נשק חם?

הגדרת המושג "נשק חם" מעוגן בסעיף 144(ג):

  • כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אביזר ותחמושת של כלי כזה.
  • כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מיכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מיכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי הירייה.
  • תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.
  • גם נשק שלא היה תקין במועד ביצוע העבירה ייחשב גם הוא בתור נשק לכל דבר ועניין.

בשל הגיוון של סוגי הנשקים הקיימים, הפסיקה הוסיפה תחת ההגדרה "נשק חם" אמצעים נוספים כמו בקבוק תבערה, רימון הלם, זיקוק ועוד.

על מנת להוכיח כי אמצעי מסוים אשר נתפס הוא אכן "נשק חם", קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה צריך לחתום על תעודה המאשרת זאת והיא תשמש כראיה לכל דבר ועניין, כל עוד לא הוכח ההפך. בית המשפט חייב להודיע לנאשם בדבר זכותו להזמין את מי שחתם על התעודה לחקירה נגדית. אם ההגנה בחרה לעשות כן, התעודה לא תשמש כראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה.

עבירות בנשק חם:

עבירות בנשק חם הן מגוונות ועונשי המקסימום הקבועים לצידן הם מ-3 ועד 15 שנות מאסר בפועל. סיווג העבירה היא משמעותית גם ביחס לאיזה בית משפט יוגש כתב האישום (שלום או מחוזי) וכן, מי ינהל את התיק מטעם התביעה (תביעות משטרתיות או הפרקליטות).

רשימת העבירות בנשק חם מפורטות בסעיף 144 לחוק העונשין:

(א) הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו – מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אביזר או תחמושת, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב) הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו – מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אביזר או תחמושת, דינו – מאסר שלוש שנים.

יודגש, כי העבירות הנ"ל לא נוגעות לאדם שלא שילם אגרת רישיון נשק או לא חידש את רישיון הנשק שלו (על פי ס"ק ב1). כמו כן, רואים במי שהחזיק במקום בו נתפס הנשק, כמי שהחזיק בנשק עצמו – אלא אם הוכח אחרת (על פי ס"ק ד).

(ב2) המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

(ב3) הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו – דינו מאסר שלוש שנים.

עבירות נוספות בנשק חם מפורטות גם בסעיף 340א לחוק העונשין:

(א) היורה מנשק חם שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים.

(ב)(1) היורה מנשק חם באזור מגורים, או במקום אחר שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב)(2) היורה מנשק חם באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם, דינו – מאסר חמש שנים.

כפי שראינו, המחוקק רואה בחומרה כל פעולה לא חוקית המבוצעת בנשק חם. ברוב המקרים, מי שמחזיק בנשק ובתחמושת ללא רישיון או ללא קשר לפעילות משטרתית או צבאית, נתפס כמי שעושה זאת ממניע מפוקפק.

עבריינים ומשפחות פשע, מרבים לפעול בחיסול חשבונות והדבר הפך לתופעה שכיחה ומכת מדינה של ממש. לעיתים קרובות, אירועי הירי ומלכוד הרכבים מתרחשים במרחב הציבורי ועלולים לפגוע באנשים חפים מפשע שהיו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון ובכך, להוות פגיעה ממשית בביטחון הציבור.

מדיניות הענישה בעבירות נשק חם:

ברוב המקרים, חומרת העונש בעבירות אלו אינה נגזרת של העונש המירבי הקבוע לצד העבירה בלבד, אלא הוא שונה ממקרה למקרה ומושפע מנסיבות העבירה והמבצע אותה.

בע"פ 8899/06 עומר ארמין נ' מדינת ישראל נקבע, כי בגזירת העונש בעבירות אלו: "על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסוג הנשק שבו מדובר, לכמותו, לתכלית לשמה הוחזק וכן לשאלה עד כמה מוחשית היא הסכנה שייעשה בו שימוש."

בב”ש 625/82 אבו מוך נ’ מ”י, כבוד השופט בך סיווג לקטגוריות את עבירת החזקת הנשק שלא כדין ולפי ההשמה בקטגוריה, חומרת העבירה תיבחן כפי היא עולה מכל מקרה לגופו: "אנסה לסווג את העבירות של החזקת נשק שלא כדין לקטגוריות הבולטות שביניהן, אם כי ער אני לכך, שלא ניתן לכלול את כל האפשרויות במסגרת סיווג כזה. אלך מהכבד אל הקל מבחינת חומרתן של העבירות:

א) החזקת הנשק לשם ביצוע מעשים, המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור.

ב) החזקת הנשק לשם ביצוע עבירה פלילית ספציפית כגון רצח, שוד, התפרצות, תקיפה וכו'.

ג) החזקת הנשק "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד.

ד) צבירת נשק על-ידי קבוצה פוליטית, עדתית או אידיאולוגית, במטרה לחזק בדרך זו את כוחה כנגד קבוצות יריבות.

ה) החזקת הנשק לצורך הגנה עצמית או לצורך הגנה על הציבור, המשפחה או ה"חמולה", אליהם הנאשם משתייך.

ו) החזקת כלי הנשק לצורך ספורט, ציד או שעשוע.

ז) החזקת כלי נשק על-ידי הנאשם בתור מזכרת או כאספן של כלים כאלה.

ח) החזקת כלי הנשק, שפג תוקף רישיונו, והנאשם נמנע מלחדש את הרישיון בעתו.

אמנם, לא ניתן לקבוע מסמרות בנדון, אך נראה לי, כי אפשר לקבוע בתור קו מנחה, שהעבירות המבוצעות בנסיבות המנויות בסוגים א-ד לעיל מגיעות בחומרתן לדרגה שיש בה כדי להצדיק, במקרים המתאימים, מתן צו מעצר עד תום ההליכים. מאידך גיסא, לא הייתי רואה, בדרך כלל, מקום למתן צו כזה במקרים המנויים בסוגים ה-ח דלעיל".

מדיניות הענישה היא כלל, גזירת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח וזאת, בהתאם למדרג שקבע השופט בך בפרשת אבו מוך ובהתאם לנסיבות הספציפיות של אותו המקרה.

בע"פ 6371/11 מדינת ישראל נ' אנס הייבי ואח', בית המשפט העליון נתן דעתו על הסיכון הרב הטמון בעבירות נשק: "עבירות בנשק חומרתן מכופלת, הן בעצם המעבר על החוק והן ובמוטעם במאטריה הספציפית; נשק שאינו כדין, קרי – ברישיון כדבעי, מועד לפורענות. זכורה האמירה, אם ראית במחזה תיאטרון אקדח במערכה הראשונה, סופו שיירה במערכה השניה או השלישית. הימצאו של נשק בידיים לא נכונות, עלול להביא בסופו של יום אף לקיפוד חיי אדם…"

לאור גלי האלימות שהחריפו בשנים האחרונות, המערכת המשפטית החמירה את עמדתה ביחס לעבירות בנשק חם.

באוגוסט 2016 פרקליט המדינה הוציא הנחיות מיוחדות ביחס למדיניות הענישה של התביעה כללית בעבירות נשק. זאת, לאור התחושה כי העונשים המוטלים בבתי המשפט אינם נותנים מענה הולם לחומרתן היתרה של העבירות, הסיכון הרב שנשקף מהן והאינטרס הציבורי במיגורן (הנחיות פרקליט המדינה 9.16). פרקליט המדינה הנחה, כי נקודת המוצא העונשית של התביעה ביחס לעבירות אלו תכלול דרישה לרכיב של מאסר בפועל ולתקופה ממשית, גם אם מדובר בעבירת נשק ראשונה (למעט נסיבות חריגות).

עם זאת, יש כמה שיקולים שעל בית המשפט לשקול טרם גזירת העונש על נאשם בעבירת נשק:

  1. נסיבות הקשורות לנשק – מאפייניו, הכמות, האם הנשק היה טעון או לא, המקום בו הוחזק והאם העבירה נעשתה על רקע סכסוך או תוכנית להשתמש בו.
  2. נסיבות לחומרה – ביצוע העבירה מתוך מניע אידאולוגי או עבירת ביטחון; בכוונה לפגוע בעובד ציבור; לשם פגיעה בבן-זוג, קטין, חסר ישע או זקן; ביצוע העבירה על ידי שוטר, חייל או בעל רישיון לנשיאת נשק תוך ניצול תפקידו לביצוע העבירה; ביצוע העבירה במסגרת של ארגון פשיעה.
  3. נסיבות מקלות – החזקה למטרות אספנות וללא קשר לפעילות עבריינית; התחמושת נותרה בידי האדם לאחר נסיבות מסוימות כמו שירות מילואים; הגנה עצמית – אם הוכח קיומו של איום ממשי על המחזיק בנשק.

סוף דבר:

גלי האלימות והשכיחות של ביצוע עבירות נשק עולים וגואים בשנים האחרונות, והם אשר הביאו באופן מובהק להחמרה ביחס לעבירות אלו. רשויות האכיפה והתביעה רואות בעבירות אלה סכנה ממשית לביטחון הציבור ומנהלות כל העת מאבק חסר פשרות נגד עברייני נשק.

על כן, ישנה חשיבות רבה בקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה בתחום.

אנא, אל תהססו לפנות לעורך דין פלילי בכל עת.

עקבו אחרינו בפייסבוק

פוסטים אחרונים באתר

עבירות בנשק קר – שימוש בנשק קר

עבירות בנשק קר נחשבות לעבירות פליליות שכיחות ונפוצות במדינת ישראל. בתי המשפט וגורמי האכיפה נאלצים להתמודד עם סוגיה זו כל העת ולכן, עבירות בנשק קר