בית משפט השלום לנוער ברחובות מקבל את עמדתו של עורך דין פלילי בנימין בן נתן ומחליט לזכות נאשם שיוחסו לו שתי עבירות איומים ועבירה של תקיפה סתם

כתב האישום מייחס לנאשם שני אישומים –

על פי האישום הראשון, הנאשם הגיע רכוב על אופניים חשמליים וירק על אחיה של זוגתו לשעבר, פגע לו בעורף, סטר לו על לחי ימין ואמר לו שימסור לאחותו שאם יראה אותה "זאת תהיה הפעם האחרונה שהיא תחיה" וכן, אמר לאביה כי "יביא אנשים לביתו של 'שיטפלו' בו ובמשפחתו" ונסע מהמקום.

על פי האישום השני, הנאשם שהה בקניון רחובות יחד עם חברתו. באותן נסיבות, הבחינה חברתו בשני אחיה של זוגתו לשעבר של הנאשם. היא קראה לאחד מהם שיבוא כי היא רוצה לדבר איתו. מיד ובסמוך אמרה לו שאם אחותו תדבר עליה עוד פעם זה לא יגמר בטוב ושירגיע אותה. או אז אמר הנאשם שאם אחותו תפתח את פיה או מישהו ממשפחתו, הוא יגיע עם אנשים אליהם הביתה זה לא יגמר בטוב.

בשל כך, לנאשם יוחסו שתי עבירות איומים וכן, עבירה של תקיפה סתם.

התיק הגיע לפתחו של בית משפט השלום לנוער ברחובות ולאחר שהתנהלו דיוני הוכחות, ביום 19/01/23 ניתנה הכרעת הדין על ידי כבוד השופט בן ציון קבלר ובו נקבע, כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולפיכך, הוחלט לזכות את הנאשם זיכוי מלא באישום הראשון וזיכוי מחמת הספק באישום השני.

הנאשם, באמצעות בא-כוחו עוה"ד בנימין בן נתן, כפר בכתב האישום ואמר שאכן היה בזוגיות עם אחותו של המתלונן, אך באשר לאירוע המתואר באישום הראשון, טען כי כלל לא פגש במעורבים והאירוע כולו לא התרחש. באשר לאישום השני, טען כי אכן היה מפגש בקניון והיה דין ודברים בין המעורבים, אך כפר בכך שאיים על מי מהמתלוננים.

עורך הדין בנימין בן נתן, הפנה את בית המשפט לסתירות בדברי העדים וטען כי לא ניתן לתת אמון בדבריהם בשל עוינות כלפי הנאשם הנובעת מיחסיו עם בת משפחתם וכן, לאופן בו העיד הנאשם.

בית המשפט התרשם כי המתלונן בתיק העיד בצורה שאינה קוהרנטית, הרבה לסתור את עצמו וכן את הדברים שנמסרו על ידו במשטרה מבלי שניתנו הסברים מניחים את הדעת לכך. כמו כן, נקבע כי אביו של המתלונן מסר עדות חסרת היגיון פנימי, נעדרת קוהרנטיות, רצופה בסתירות ובחוסר בהירות ואף הוכרז כ"עד עוין" במהלך עדותו בפני בית המשפט.

בית המשפט קבע, כי מדובר בחוסר קוהרנטיות הולך וגובר ונוכח הפער בין עדויות התביעה לבין הגרסאות שהם מסרו במשטרה, כמו גם הפערים בין העדים לבין עצמם אשר אינם ניתנים ליישוב, לא ניתן היה לקבל את גרסת המתלוננים.

אשר על כן, ביחס לאישום הראשון, בית המשפט זיכה את הנאשם זיכוי מלא משמצא שגרסת הנאשם לא נסדקה לאורך כל קו החזית של עמדתו והשתכנע, כי לא היה אירוע כמתואר. ביחס לאישום השני, בית המשפט פסק כי מכלול הראיות שהובאו בפניו משאיר ספק באשר לעצם האמירה העולה כדי איום והחליט לזכות את הנאשם מאישום זה, מחמת הספק (ת"פ 2615-11-21).