במשפט הפלילי יש מספר סוגי חסיונות המהווים כלי הפוטר אדם מלחשוף מידע בפני רשויות האכיפה, התביעה והמשפט. בעוד שהכלל בעולם המשפט הוא עיקרון "גילוי האמת" החסיון הוא חריג לכלל זה, במקרים שבהם שמירת המידע כחסוי הוא אינטרס הגובר על אינטרס גילוי האמת וזאת, מתוך מגוון שיקולים בהתאם לסוג החיסיון המדובר. במאמר הבא נסביר מהם סוגי החסיונות ומה טיבם? האם חסיונות מסוימים הם מוחלטים או שהם ניתנים להסרה? מי רשאי להסיר חיסיון או לוותר עליו?

ראשית, ניתן כמה כללי אצבע בנוגע לחיסיונות – כאשר יש חיסיון על ראיה מסוימת, התובע במשפט לא מחויב להעבירה לעיונו של הצד שכנגד, אך אם התביעה בחרה להשאיר ראיה מסוימת כחסויה, היא לא תוכל להשתמש בה כראיה בהליך משפטי בכל בית משפט, בית דין או טריבונל שיפוטי אחר ואף בפני רשות המוסמכת לגבות ראיות.

ישנו חיסיון יחסי וחיסיון מוחלט – חיסיון יחסי הוא חיסיון שלבית המשפט יש שיקול דעת האם להסירו או לא, כאשר הוא שוכנע כי הצורך בבירור האמת גובר על הצורך בשמירת החיסיון. לעומת זאת, חיסיון מוחלט הוא אבסולוטי ולעולם לא ניתן להסירו.

כאשר חיסיון מוענק לאדם מסוים, רק הוא יוכל לוותר עליו ולמסור מידע לגורמי האכיפה או לבית המשפט. מנגד, מי שחל עליו חובת חיסיון, יהיה תמיד כפוף אליו ואין לו רשות למסור כל מידע החוסה תחת אותו חיסיון.

הרוב המוחלט של סוגי החסיונות במשפט הפלילי מעוגנים בפקודת הראיות.

סעיף 44 לפקודת הראיות: חיסיון לטובת המדינה

חיסיון לטובת המדינה הוא חיסיון החל על מידע שראש הממשלה או שר הביטחון חתמו עליו בתעודה כי מסירתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה ו/או ביחסי החוץ של המדינה. למשל: מידע מסווג של רשויות הביון הישראליות – השב"כ והמוסד, יכולות הגרעין של המדינה וכד'.

רק ראש הממשלה או שר הביטחון שחתם על תעודת החיסיון יכולים לוותר על החיסיון. יחד עם זאת, בפני העותר המבקש לחשוף את המידע, יש אפשרות להגיש עתירה לבית המשפט העליון בבקשה להסיר את החיסיון ועליו להוכיח, כי האינטרס שבחשיפת המידע גובר על שמירת החיסיון למשל, כאשר הגנת הנאשם עולה על השיקול של ביטחון המדינה.

בית המשפט רשאי להורות על הסרת החיסיון תוך קביעת מגבלות ותנאים – למשל, לאפשר להגנה לעיין בחומר אך לא להעתיקו.

סעיף 45 לפקודת הראיות: חיסיון לטובת הציבור

חיסיון לטובת הציבור חל על מידע ששר בממשלה חתם לגביו בתעודה כי מסירתו עלולה לפגוע בעניין ציבורי. למשל: שמות של עדים או מקורות משטרתיים.

רק השר שחתם על תעודת החיסיון יכול לוותר על החיסיון. גם במקרה זה, כמו במקרה של חיסיון לטובת המדינה, בפני העותר המבקש לחשוף את המידע קיימת אפשרות להגיש עתירה להסרת החיסיון, אך היא תוגש לבית המשפט הדן בתיק העיקרי ולא בהכרח לבית המשפט העליון.

יוער, כי גם בבקשה להסרת חיסיון לטובת המדינה וגם בבקשה להסרת חיסיון לטובת הציבור במסגרת הליך פלילי, אם בית המשפט החליט על הסרת החיסיון – לבעל החיסיון יש אפשרות לבטל את כתב האישום על מנת שלא לחשוף את המידע שביחס אליו הוסר החיסיון.

סעיף 49 לפקודת הראיות: חיסיון מטפל-מטופל / חיסיונות טיפוליים 

חיסיון טיפולי הוא חיסיון החל על בעל מקצוע המתאפיין בטיפול – רופא, פסיכולוג ואף עובד סוציאלי. המטפל לא מחויב למסור מידע על אדם המטופל אצלו. בעל החיסיון הוא למעשה המטופל ועל כן, מוקנית לו האפשרות לוותר עליו. חיסיון זה הוא חיסיון יחסי והוא ניתן להסרה באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט הדן בתיק העיקרי.

חובת החיסיון של מטפל-מטופל לא מוטלת רק על המטפל עצמו, אלא גם על כלל הצוות שעובד עם המטפל. ויודגש, כי החיסיון חל על מידע שנוגע למטופל בלבד כלומר, יומן פגישות, שכר המטפל וזהות המטפל אינם חוסים תחת החיסיון.

סעיף 48 לפקודת הראיות וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין: חיסיון עורך דין-לקוח

חיסיון עורך דין-לקוח חל על דברים או מסמכים שהוחלפו בין העורך דין לבין הלקוח או בין עורך הדין לבין גורם שלישי שיש לו קשר ענייני לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח. חובת החיסיון תחול גם על עובדי המשרד של עורך הדין והוא ימשיך גם לאחר שעורך הדין חדל מלהיות עורך דינו של הלקוח וגם במקרים שבהם הפסיק מלשמש כעורך דין במקצועו.

כאן מדובר בחיסיון מוחלט ואין שיקול דעת לבית המשפט האם להסירו. עם זאת, החיסיון לא יחול אם הלקוח מספר לעורך דין בדבר כוונתו לעבור עבירה פלילית בעתיד. אם עבר עבירה בעבר, החיסיון יחול. חיסיון זה גם לא יחול מקום בו קיימות ראיות לכאורה כי עורך הדין לוקח חלק בפעילות הפלילית של לקוחו.

ישנם פרטים מסוימים בהתקשרות שבין עורך הדין ללקוח שעליהם לא יחול החיסיון – עצם הפניה לעורך הדין וזהות הפונה, מועדי הפגישות עם עורך הדין, פרטי שכר הטרחה ומסמכי הנהלת החשבונות.

רק בעל הזכות לחיסיון – הלקוח, יכול לוותר על החיסיון.

חסיון ביחס למסמכים משפטיים – בפסיקה נקבע כי מסמכים שהוכנו לצורך משפט יהיו חסויים במידה ונערכו במסגרת ההיוועצות עם עורך הדין והמטרה העיקרית שביסוד הכנת המסמכים, היא הליך משפטי קיים. גם מסמכים שהוכנו במסגרת מו"מ לקראת פשרה וניתנה להם הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות", יהיו חסויים בפני בית המשפט.

סעיף 51 לפקודת הראיות: חיסיון כהן דת

חיסיון כהן דת חל על מידע שמסר אדם לכהן דת במסגרת וידוי. גם חיסיון זה הוא מוחלט ולבית המשפט אין שיקול דעת ביחס להסרתו.

בשונה מחיסיון עורך דין-לקוח או חסיון מטפל-מטופל, בחיסיון כהן דת הזכות לחיסיון שייכת לכהן הדת עצמו ולא של מי שמתוודה בפניו ולכן, רק לו הסמכות להסירו.

חיסיון עיתונאי: יציר הפסיקה (פס"ד ציטרין)

חיסיון עיתונאי אינו מעוגן בחוק אלא הוא יציר הפסיקה. בפס"ד ציטרין ואחרים נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, כבוד השופט שמגר קבע: "יש להכיר בקיומו של חיסיון, המתיר לעד-עיתונאי שלא לגלות את מקורות המידע שלו."

עיתונאי אינו חייב להעיד על זהותו של מקור שסיפק לו ידיעה. החיסיון הורחב בפסיקה והוא חל גם ביחס למידע אשר עלול לחשוף את זהות המקור.
רק בעל החיסיון – העיתונאי, רשאי לוותר על החיסיון. חיסיון זה הוא יחסי ובית המשפט רשאי להסירו כאשר הצדק מחייב זאת וכאשר הראיה רלוונטית, מהותית ונחוצה. למשל, כאשר עומדת להתבצע עבירה פלילית חמורה ויש בגילוי המקור כדי לסייע במניעתה.

חיסיון בנק: יציר הפסיקה (סקולר נ' ג'רבי)

גם חיסיון בנק אינו מעוגן בחוק וגם הוא יציר הפסיקה. בע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי נקבע: "איפיונה של חובת הסודיות החוזית של הבנק, שילובה עם חובת הסודיות הסטטוטורית שבסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד, הם שמחייבים לתת לחובת הסודיות האמורה משמעות ונפקות, מעבר למתחייב מחובת סודיות חוזית שנעדר ממנה היסוד הציבורי."

כלומר, חיסיון זה נובע הן מההתחייבות החוזית שבין הבנק ללקוח והן מחובת הסודיות שבחוק הגנת הפרטיות ומספק שני מעגלי הגנה על המידע של הלקוח.

בנק אינו חייב למסור מידע בנוגע לעניינו של הלקוח אשר פנה אל הבנק בכדי לקבל את שירותיו ורק בעל החיסיון – הלקוח, יכול לוותר על החיסיון. חיסיון זה הוא יחסי ובית המשפט רשאי להסירו כאשר האינטרס של גילוי האמת גובר על הצורך בשמירה על החיסיון.

 סעיף 47 לפקודת הראיות: חיסיון מפני הפללה עצמית

חיסיון מפני הפללה עצמית, מעבר להיותו חיסיון, הוא עיקרון משפטי שבליבו – הזכות לשמור על שתיקה.

נחקר אינו חייב למסור מידע לרשויות האכיפה או להשיב על שאלות שיש בהן הודיה בעובדה או שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה. החיסיון יחול גם על מסמכים וחפצים שמוחזקים בידי אדם ויש בהם כדי להפלילו.

בית המשפט רשאי לחייב אדם למסור מידע, מסמך או חפץ שהוא מחזיק בו ועשוי לעזור בחקר האמת. במידה ויעשה זאת, יהיה חיסיון משימוש באותו מידע במסגרת הליך משפטי המתנהל נגדו. רק האדם עצמו יוכל לוותר על החיסיון.

סוף דבר

כפי שציינו לאורך המאמר, חיסיון הוא לא חד-גוני ותנאיו משתנים בהתאם לסוגו. חשוב לדעת את סוגי החסיונות על מנת להבין את ההשלכות של חשיפת מידע אודותיך לגורמים שונים.

חיסיונות מסוימים אינם מוחלטים ובמקרים אלו, המחוקק ובית המשפט בחרו לאזן בין אינטרס החיסיון לבין אינטרס גילוי האמת.

על כן, במידה והנך נדרש בחשיפת מידע מסוים או שמידע חסוי יכול לסייע לך בהגנתך במסגרת הליך פלילי, עליך לפנות לייעוץ אצל עורך דין פלילי מקצועי ומנוסה שידע באופן מיטבי כיצד לנווט בין האפשרויות שונות הניתנות לך במסגרת החוק והפסיקה.

אנא פנו לייעוץ אצל עורך דין פלילי בכל עת.