מעצר טרם נקיטת הליך משפטי אינו מהווה עונש כשלעצמו, אלא מטרתו להשיג תכלית מסוימת בהתאם לעילות המעצר הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. עילות המעצר אשר קבועות בחוק הן: איון מסוכנותו של החשוד, חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט וחשש להימלטות מהדין של החשוד.
על כן ובטרם מורה בית המשפט על מעצרו של החשוד מאחורי סורג ובריח, עליו לבחון האם קיימת עילת מעצר, ובהתאם לאותה עילה עליו לבחון האם קיימת "חלופת מעצר". כלומר על בית המשפט לבחון האם ניתן להבטיח את מטרתו של המעצר בדרך שתפגע במידה פחותה יותר בחירותו של החשוד, שכאמור חזקת החפות עדיין עומדת לו מאחר והוא טרם הורשע בהליך הפלילי.
לצורך הדוגמה, במידה ועילת המעצר הינה הימלטות מן הדין, בית המשפט יכול לקבוע ערבויות מסוימות אשר יבטיחו את התייצבותו של החשוד לחקירה או להמשך משפטו מבלי שיהיה הכרח לעצור אותו.
לעיתים ובמיוחד כאשר הנאשם עצור עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, עשוי בית המשפט לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר טיפולית כמו מרכז גמילה, הוסטל וכדומה.
להתייעצות נוספת ניתן לפנות ללא התחייבות לעו"ד פלילי בנימין בן נתן
