בית משפט השלום בתל אביב מקבל את עמדתו של עורך דין פלילי בנימין בן נתן ומורה על זיכויו של הנאשם, תוך קבלת טענה משפטית של זוטי דברים
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים.
האישום הראשון – ביום 25.09.07 התקשר הנאשם אל המתלוננת, שאל אותה לגבי חוב לחברת "יס" וכשהמתלוננת העירה לו שאסור לו להתקשר, הוא ענה שזה לא מעניין אותו וצעק לגבי החוב. בהמשך, התקשר הנאשם אל המתלוננת עוד כ-4 פעמים רצוף ומשלא ענתה המתלוננת שלח לה הנאשם מסרון. במעשיו הנ"ל הפר הנאשם את צו ההגנה של ביהמ"ש לענייני משפחה הקובעת כי הנאשם לא ייצור קשר עם המתלוננת, אלא, לצורכי בתם הקטנה.
האישום השני – על פי החלטת בית הדין הרבני הגדול בנוגע להסדרי הראייה שבין הנאשם למתלוננת, נקבע בין היתר כי הנאשם יראה את ביתו בימי שישי אחת לשבועיים בין השעות 08:00-14:30 וכי על הנאשם לאסוף ולהחזיר את הילדה. ביום 19.10.07 הפר הנאשם את ההוראה החוקית בכך שהחזיר את הילדה לאימה של גרושתו רק בשעה 16:15 וזאת מבלי ששלח מסרון במעוד מועד למתלוננת כדי להודיע לה שיאחר, כפי שהיה חייב על פי ההוראה החוקית של בית הדין הרבני הגדול.
נוסף על כך, הנאשם הגיע לבית אימה של המתלוננת יחד עם חברו, נאשם 2. בין נאשם 1 לאימה של המתלוננת החל להתפתח ויכוח. או אז, יצא מהרכב נאשם 2, התקרב לאימה של המתלוננת, הפנה את צרור המפתחות שבידו לעבר עיניה ואיים עליה שאם תפנה לנאשם 1 הוא יוציא לה את העיניים. הכל הכוונה להפחיד ולהקניט את אם המתלוננת.
בא כוח הנאשם, עוה"ד בנימין בן נתן, ביקש מבית המשפט להורות על זיכויו של הנאשם ונימק כי בתיק זה, לא יהיה זה הגון להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, זוטי דברים ואכיפה סלקטיבית.
בהכרעת הדין שניתנה ביום 03.02.13, כבוד השופט שמאי בקר מסביר ביחס לאישום הראשון כי הנאשם לא הואשם באיומים אלא בהפרת צו הגנה שלדעת התביעה היא תולדה של החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה. כבוד השופט בקר מקבל את עמדתו של עוה"ד בן נתן וקובע כי ההחלטה האמורה של ביהמ"ש לענייני משפחה לא מוכתרת כלל כצו הגנה ובכל מקרה, עת עסקינן באישום פלילי – חייב היה הדבר להיות מצוין במפורש. על כן, הייתה יפה לו לפחות, לכאורה, הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית. ואולם, מקרה זה, נופל באופן מובהק תחת ההגנה של זוטי דברים.
ביחס לאישום השני, קבע כבוד השופט בקר כי הנאשם איחר בפחות משעתיים בהחזרת הבת לאימה בניגוד להחלטה שיפוטית בדבר מועדי הראיה. על אף זאת, קבע כבוד השופט כי קמה לנאשם הגנת זוטי דברים גם ביחס לאישום זה מאחר והוכח במהלך ההוכחות כי גם האם- המתלוננת, לא דקדקה בהסדרי הראיה של הבת המשותפת באותה תקופה, לא רק כפי שנקבע בפסקי דין קודמים שהוצגו לשופט על ידי עו"ד בן נתן, אלא גם כי הודתה בכך המתלוננת מעל דוכן העדים במהלך חקירתה הנגדית.
לאור זאת, החליט בית המשפט לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום (ת"פ 1780-09).
